החלטה בתיק ב"ש 6014/06

1.         כנגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון להתפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק שלא כדין (למבקש 1 בלבד), החזקת סכין שלא כדין (למבקש 2 בלבד), כניסה לישראל שלא כדין (למבקש 2 בלבד) והסעה שלא כדין (למבקש 1 בלבד).

על פי כתב האישום, ביום 27.6.05, בשעות הלילה, הגיעו המבקשים, ביחד עם אדם נוסף שהפך לעד מדינה, נביל דבעי (להלן - " נביל"), לביתו של עורך דין מחמד פאיז שריף בבית חנינא  במטרה להתפרץ לבית ולבצע גניבה. בכתב האישום (כפי שתוקן) נטען, כי נביל נשא עמו אקדח שעל קיומו ידע המבקש 1, והמבקש 2 נשא עמו סכין. לאחר שהחבורה ניסתה להתפרץ לבית ללא הצלחה, עזבו את המקום ונעצרו על ידי המשטרה.

2.         במהלך הדיון בתיק העיקרי, המתנהל לפני כב' השופטת שידלובסקי-אור, הוגשה הבקשה דנן, בקשה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. בסופו של דבר, לאחר שהמשיבה השיבה בכתב לבקשה, הודיעו באי כוח המבקשים כי לא יהיה זה ראוי שהמותב הדן בתיק העיקרי ידון גם בבקשה וייחשף לחומר ראיות בלתי קביל, וביום 19.2.06 הועברה הבקשה לטיפולי, בעקבות החלטת כב' השופטת שידלובסקי-אור שלא לדון בבקשה לנוכח עמדת באי כוח המבקשים.

ביום 26.2.06 התקיים דיון בבקשה ולאחר הדיון שהתקיים בדלתיים פתוחות, התקיים דיון במעמד המשיבה ונציג המשטרה בלבד, אשר הפרוטוקול שלו נערך בכתב ידי ויוחזק בכספת בית המשפט. במהלך דיון זה הציגו נציגי המשיבה בבית המשפט את החומר שהוצאה לגביו תעודת חיסיון.

3.         על פי תעודת החיסיון החתומה בידי השר לבטחון פנים (מוצג ת/1 בתיק העיקרי) חסויים הפרטים הנוגעים לשיטה ולאמצעים ששימשו בביצוע הקלטות והסרטות, פרטים הנוגעים לזהותו של המדובב המכונה מאהר (אשר העיד כעד תביעה מס' 1 בתיק העיקרי), פרטים שיש בהם כדי לגלות זהותם של עדי התביעה הנמנים על יחידת משטרה שביצעה עיקוב ומעצר, פרטים בדבר זהות מוסרי המידע המתועד בשני דו"חות ידיעה שמספריהם מפורטים בתעודת החיסיון, לרבות תוכן המידע, וכן פרטים בנוגע לחומר חקירה שסומן באותיות א' (14 עמודים), א1 וא2 (3 עמודים).

4.         בבקשה שלפני מבקשים המבקשים את גילוי הפרטים הבאים:

א.         עברו הפלילי של המכונה "מאהר".

ב.         האם השתתפו במעקב אחר המבקש 1, כשהוא יצא מביתו ביום האירוע ועד למעצרו, אנשים אחרים פרט לעדי התביעה 17-22, לרבות אנשים שאינם משתייכים לכוחות הבטחון, מה היה תפקידם של אנשים אלה והאם הם מעורבים במישרין או בעקיפין בביצוע העבירות נשוא כתב האישום, או חלקן.

ג.          האם מוסרי דו"חות המידע הנזכרים בתעודת החיסיון היו מעורבים במישרין או בעקיפין בתכנון או בביצוע העבירות נשוא כתב האישום, האם יש להם עבר פלילי והאם ניתנה להם טובת הנאה בעבור המידע.

ד.         תוכן הידיעות הכלולות בדו"חות הידיעה המפורטים בתעודת החיסיון ומועדי מסירת הידיעות.

ה.         תוכנו של חומר החקירה שסומן בתעודת החיסיון באותיות א', א1 ו- א2.

ו.          האם כוח העיקוב המשיך במעקב אחר רכב הפורד טרנזיט שבו נהג המבקש 1 ביום האירוע מרגע שיצא מהמחסום ועד שהגיע למקום האירוע בבית חנינא. 

בטרם נשמעו הטיעונים בעל פה מצד באי כוח המבקשים, הם העבירו לעיוני העתקים של כתב האישום ושל פרוטוקול הדיון בתיק העיקרי, כדי שאוכל לעמוד על גדר המחלוקות שבין הצדדים. יצוין, כי בתיק העיקרי הושלמה שמיעת פרשת התביעה. באי כוח המבקשים הדגישו, כי עמדתם היא שעדות עד המדינה נביל אינה אמת, וכי אם בחומר החסוי כלול מידע שעשוי לסייע להם בביסוס טענתם זו, הרי שמדובר בחומר חיוני להגנת המבקשים. עוד נטען על ידי בא כוח המבקש 1, כי יש למבקשים ענין לדעת האם למי ממוסרי המידע למשיבה היה אינטרס כלשהו להפליל את המבקש 1. באי כוח המבקשים מיקדו את בקשתם גם לסוגיית פרטי העיקוב שנערך אחר תנועות המבקשים במחנה הפליטים שועפט, בליל האירוע, שכן, לגישתם, יתכן ויהיה בחשיפת הפרטים החסויים בנוגע לכך משום סיוע ממשי להגנה, בין היתר לצורך הצגת גירסתו של נביל כשקרית. עו"ד רבאח הדגיש, כי בעיקר נודעת חשיבות למהלכים שהתרחשו בטרם הגיע המבקש 1, כשהוא נוהג ברכב פורד טרנזיט, למחסום, בדרכו לבית חנינא, מהלכים הקשורים לעלייתם וירידתם של המבקש 2 ונביל מהרכב האמור (ראו עמ' 8 לפרוטוקול).

5.         המשיבה השיבה בכתב לבקשה (על פי החלטת כב' השופטת שידלובסקי-אור) ולאחר מכן הגיב ב"כ המשיבה לטענות המבקשים שנשמעו בדיון עצמו. הדיון הסתיים בהצגת החומר החסוי לעיון בית המשפט, במעמד בא כוח המשיבה ואיש המשטרה יוני נחמני, קצין מודיעין ביחידה המרכזית במפלג תפקידים מיוחדים.

6.         בחנתי את הבקשה על פי העקרונות הקבועים בחוק, כפי שאלה פורשו ופורטו בפסיקה הענפה. לענין זה ראו, בין היתר, החלטה מהימים האחרונים שניתנה בבית משפט העליון מפי כב' השופטת ארבל בבש"פ 10508/05 אבו מוך נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 20.2.06).

כאמור בהחלטה הנ"ל, בהסתמך על פסיקה קודמת: "כלל שהשתרש בפסיקתנו קובע שאם ראיה פלונית 'חיונית' היא להגנתו של נאשם, כי אז לא יקיים בית המשפט את החיסיון אלא יורה על גילויה של הראיה". כפי שנפסק, הבחינה היא אינדיווידואלית ומיוחדת לערך ההוכחתי של הראיה החסויה במשפט הספציפי הנדון, לרקע יריעת המחלוקת שנתחמה.

בחינת החומר נעשתה בהתחשב באינטרסים של המבקשים, כפי שאלה הוצגו על ידי באי כוחם, בהתחשב בקווי ההגנה בהם הם נוקטים. יצוין, כי, כפי שיפורט להלן, לחלק (קטן יחסית) של בקשות המבקשים ניתנה תשובה על ידי המשיבה שהיה בה משום חשיפת מידע חסוי.

7.         כאמור, בתשובת המשיבה בכתב נחשפו פרטים באשר לחלק מהמבוקש. בגדר כך ניתנו פרטים למבוקש בסעיף 4(א) דלעיל ואין צורך במתן החלטה בענין זה.

באשר למבוקש בסעיף 4(ב) רישא, השיבה המשיבה כי אכן השתתפו במעקב אנשים אחרים פרט לעדי תביעה 17-22. המשיבה לא היתה מוכנה לפרט את מספר המשתתפים במעקב ואת תפקידם. באשר למבוקש בסעיף 4(ב) סיפא, התנגדה המשיבה למסירת מידע, שכן מדובר במידע חסוי שמסירתו עשויה בין היתר לסכן חיי אדם (בדרך של צמצום מספר האנשים הפוטנציאליים שהיו יכולים למסור את המידע למשיבה).